Shvouoth
Daf 20a
רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. קָרוֹב מִפִּי עַצְמוֹ בִשְׁבוּעַת הָעֵדוּת 20a מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב. נִישְׁמְעְינָהּ מִן הָדָא. הוֹאִיל וְלֹא לָֽמְדוּ מִפִּיו מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת אֶלָּא מִשְׁבוּעַת הַפִּיקָדוֹן. מַה לְהַלָּן קְרוֹבִין חַייָבִין אַף כָּאן כֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קְרוֹבִין שֶׁכָּאן לְמֵידִין מִקְּרוֹבִין שֶׁלְּהַלָּן.
Traduction
R. Jérémie demanda: considère-t-on comme coupable l’auteur de faux serment en fait de témoignage qui est proche parent de celui dont émane l’assertion? A-t-on recours à ce raisonnement, disant qu’en vertu de la déduction tirée, non du serment de témoignage mais du serment de dépôt, l’attestation d’un proche parent est condamnable, et il en sera de même ici, ou non? —Non, dit R. Yossé, on ne compare pas le proche parent pour le dépôt au même pour le témoignage (pour lequel il ne serait pas admis).
Pnei Moshe non traduit
קרוב מפי עצמו בשבועת העדות מהו שיהא חייב נישמעינה וכו'. זה הכל מהבעיא הוא וכלומר אי נשמעינה מן הדא דהואיל ולא למדו שבועה מפיו דמתחייב בה אלא מפקדון א''כ נימא נמי דמה שבועת הפקדון אף קרובין חייבין ה''נ כן דנהי דמפי ב''ד אינה נוהגת בקרוב דאינו ראוי להעיד הוא מ''מ מפי עצמו איכא למימר דאפ''ה מתחייב קרבן על מה שנשבע לשקר ואע''ג דאינו ראוי להעיד דלפקדון מדמינן לה או לא:
קרובין שכאן למדין מקרובין שלהלן. בתמיה וכי שייך ללמוד בשבועת העדות לקרובים משבועת הפקדון התם משום דנוהג בקרובים כמו ברחוקים אבל הכא אין עדות בקרובים ואע''פ שנשבע מפי עצמו אינו מתחייב משום שבועת העדות שאינו נוהג בו:
רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדַקָּייָא בָעֵי. הִשְׁבִּיעַ עָלָיו ה' פְעָמִים מִפִּי עַצְמוֹ בְבֵית דִּין שֶׁמָּא אֵינוֹ חָייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא מַתְנִיתָה הִיא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן. מַה טַעַם. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לַחֲזוֹר וּלְהוֹדוֹת׃ וְכָאן הוֹאִיל וִיכוֹלִין לַחֲזוֹר וּלְהוֹדוֹת חַייָבִין בְּכָל אַחַת וְאַחַת.
Traduction
R. Judan de Cappadoce demanda: si quelqu’un a adjuré autrui 5 fois en son nom (hors du tribunal), considère-t-on ces 5 serments comme énoncés en justice et n’entraînant tous qu’une culpabilité? Certes non, dit R. Yossé, comme la Mishna le distingue bien. Or, R. Simon explique bien pourquoi les serments énoncés en justice ne comptent tous que pour un, parce que ces témoins ne peuvent plus venir reconnaître leur erreur, tandis qu’ici (hors justice) où ils peuvent revenir sur leur assertion et reconnaître leur erreur, ils sont coupables pour chaque énoncé.
Pnei Moshe non traduit
השביע עליו חמשה פעמים מפי עצמו בב''ד. אליבא דר''מ בעי דס''ל דמפי עצמו אין צריך שיהא בב''ד והשתא מספקא ליה אם השביע עליו חמשה פעמים מפי עצמו חוץ לב''ד אי אמרינן דכמו שהשביע בב''ד דמיא והיינו דקאמר בב''ד כלומר אם דין זה שוה להשביע חמשה פעמים בב''ד ושמא אינו חייב על כל אחת ואחת לר''מ דקס''ד דלדידיה דמשוה במפי עצמו חוץ לב''ד כמו בב''ד חדא דינא אית להו גם לענין זה ותנן השביע עליהן חמשה פעמים בב''ד אינן חייבין אלא אחת:
ולא מתניתא היא. מאי תיבעי לך ודאי לא דמיא להשביע בב''ד אפי' לר''מ דלא אמר דמפי עצמו אפי' חוץ לב''ד כבב''ד דמי אלא לענין שחייבין עליהן כמו שהשביע בב''ד אבל לא לענין שנאמר דאם השביע עליהן חמשה פעמים מפי עצמו דליהוי כמו שהשביען בב''ד ולא ליחייבו אלא אחת דזיל בתר טעמא דמפרש ר''ש מה טעם דאינן חייבין אלא אחת מפני שאינן יכולין לחזור ולהודות הוא וכאן דהשביע חוץ לב''ד א''כ הואיל ויכולין לחזור ולהודות חייבין על כל אחת ואחת א''נ יש לפרש דהבעיא היא בהשביע עליו חמשה פעמים מפי עצמו בב''ד ממש ואליבא דר''מ דס''ל דון מינה ומינה והשתא מספקא ליה אי נימא דלהאי מילתא נמי ילפינן לה מפקדון מה להלן אם השביע עליו כמה פעמים אפילו בב''ד חייב על כל א' וא' ה''נ בעדות כן גבי מפי עצמו או שמא דאפ''ה גבי עדות אינו חייב על כל א' ואחת הואיל והכפירה בב''ד היא ופשיט לי' ר' יוסי ולא מתני' היא אמר ר''ש מה טעם וכו' וכאן הואיל ויכולין לחזור ולהודות חייבין בכל אחת ואחת בתמיה וכי כאן אתה יכול לומר דיכולין לחזור ולהודות דסלקא אדעתיך דחייבין על כל אחת ואחת הלא בב''ד היא ומאי תיבעי לך הא ודאי דלהאי מילתא לא מצינן למילף עדות מפקדון ועיקר:
רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. הִשְׁבִּיעַ עָלָיו חֲמִשָּׁה פְעָמִים מִפִּיו וְחָזַר וְהִשְׁבִּיעוֹ חֲמִשָּׁה פְעָמִים מִפִּי אֲחֵרִים מָהוּ. מֵאַחַר דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבַד מִפִּיו כְּבֵית דִּין מָהוּ שֶׁיִּקְבְּעֵם לְקָרְבָּן וּלְחַייְבֵם בָּרִאשׁוֹנָה בְּלֹא תְבִיעָה. ייָבֹא כְהָדָא. מָה אַתְּ בָּא אַחֲרֵינוּ. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת. יְהוּ חַייָבִין. תַּלְמוּד לוֹמַר. וְשָֽׁמְעָה֙ ק֣וֹל אָלָ֔ה. אֵת שֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל חַייָב. יָֽצְאוּ אֵילּוּ שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין קוֹל. מִפִּיו בְּקַרְקָעוֹת מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב. מִפִּיו בִּקְנָסוֹת מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב. מִפִּיו מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב בְּקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.
Traduction
R. Jérémie demanda: si contre quelqu’un les témoins ont juré 5 déclarations d’eux-mêmes (spontanément), puis il a été l’objet de 5 adjurations par autrui, ou en justice, quelle sera la règle selon R. Meir pour les premiers serments? Puisque ce docteur traite le serment spontané à l’égal de l’adjuration en justice, sont-ils passibles de la pénalité du sacrifice, quoique ces serments aient été énoncés sans sollicitation du défendeur? C’est conforme à cet enseignement (91)Tossefta, ch. 2.: Si, en réponse à la sollicitation des témoins ils s’étonnent de ce qu’il les sollicite et ils jurent ne rien savoir attester en sa faveur; on aurait pu croire qu’alors ils sont coupables de faux. C’est pourquoi il est dit (Lv 5, 1): Et si elle entend une voix d’adjuration; donc, en cas d’audition de voix par la sollicitation, le faux serment entraîne une pénalité, mais au cas contraire non. Est-ce que le serment spontané, au sujet des biens immeubles (pour lesquels le serment ordinaire n’entraîne pas de pénalité, par exception), rentre dans la règle ordinaire et entraîne une culpabilité? De même, est-ce qu’un serment spontané relatif à des amendes (qui, en principe, est exclu dans la même condition) entraîne une culpabilité? Et encore, est-ce qu’en raison de son assimilation avec le serment du dépôt, le serment spontané en témoignage entraîne la pénalité d’un sacrifice proportionnel, ou non? (Diverses question non résolues).
Pnei Moshe non traduit
השביע עליו ה' פעמים מפיו. בלא תביעה וחוץ לב''ד שלא אמר להן בתחילה באו והעידוני אלא מעצמן אמרו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות חמשה פעמים:
וחזר והשביעו חמשה פעמים מפי אחרים. בב''ד דמפי אחרים מודה ר''מ דאין חייבין עד שיכפרו בב''ד וא''כ על אותן חמשה פעמים ודאי אינן חייבין אלא אחת וכי קא מיבעיא לן על חמשה פעמים הראשונים שהיו חוץ לב''ד מהו אליבא דר''מ:
מאחר דר''מ עבד מפיו בב''ד. מי נימא דמאחר דר''מ עושה נשבע מפי עצמו כמפי אחרים בב''ד דחייבין עליהן ואמרינן נמי דכל חוץ לב''ד חייבין על כל אחת ואחת והשתא הכא נהי דעל חמשה פעמים שהשביען אח''כ בב''ד דהא פשיטא לן דאינן חייבין אלא אחת אלא הא הוא דמיבעיא לן מהו שיקבעם אלו השבועות שנשבע עליהן בב''ד והיו מפי אחרים ובתביעה שאמר להן באו והעידוני ואמרו אין אנו יודעין לך עדות משביע אני עליכם וכו' כדין מושבע מפי אחרים ואם אמרינן דשבועות אחרונות שהיו בתביעה קובעים לקרבן ולחייבם לשבועות שנשבעו בראשונה מפיו ובלא תביעה וכלומר דעיקר הבעיא אם תביעה דשבועות אחרונות שהן בב''ד מהני לשבועות הראשונות למיהוי כשבועות בתביעה ושיהיו חייבין על כל אחת ואחת שהרי הן חוץ לב''ד היו:
ייבא כהדא. אתיא כהדא דתנינן בתוספתא פ''ב היה מחזיר אחר עדים אמרו מפני מה אתה בא אחרינו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות יכול יהו חייבין. דהואיל ומחזר אחריהן כאמר להן דמיא:
ת''ל ושמעה קול אלה את ששומע קול חייב יצא אילו שאין שומעין קול. דאע''פ שמחזר אחריהן הוא הרי לא שמעו ממנו כלום שמעינן מיהת דכל שבועה שהיא בלא תביעה לאו כלום היא בשבוע' העדות וה''נ אף על גב דשבועות אחרונו' שהיו בב''ד בתביעה היו הראשונות שלא בתביעה לאו שבועות הן כלל ואינן חייבין אלא אחת על אותן שבועות שבב''ד אם תבען להעיד לו:
מפיו בקרקעות מהו שיהא חייב וכו'. דעדי קרקע ועדי קנס אימעטו משבועת העדות דלא פרט הכתוב בפרשה אלא דבר המיטלטל וגופו ממון והשתא מיבעי ליה אם בנשבע מפי עצמו הלא כתיבא בהדיא בהאי פרשה נמי דינא הכי או לא:
מפיו מהו שיהא חייב בקרבן עולה ויורד. מי אמרינן דהואיל ובפרשה מושבע מפי אחרים הוא דכתיבא ומפי. עצמו משבועת הפקדון הוא דילפינן א''כ דינו כשבועת הפקדון דאינו בעולה ויורד אלא אשם בכסף שקלים או למושבע מפי אחרים דבפרשה מדמינן לה ובקרבן עולה ויורד ולא איפשיטו הני בעיי:
רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. בְּשׁוֹגֵג בְּקָרְבָּן בְּמֵזִיד בְּקָרְבָּן. אֲבָל אָמַר. סָבוּר הָיִיתִי שֶׁאֵין שְׁבוּעָה זוֹ. מוּתָּר. תַּנֵּי חִזְקִיָּה. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה חֵט סְתָם אַתּ תּוֹפֵשׂ הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה עַד שֶׁיּוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב שֶׁהִיא שְׁגָגָה.
Traduction
– R. Aba ou R. Juda dit au nom de Rav: la peine du sacrifice infligée pour l’erreur involontaire est applicable aussi à l’infraction consciente; mais lorsque l’erreur consistait à supposer que l’énoncé ne soit pas un serment, on est dispensé. Hiskia enseigne: chaque fois que la Bible énonce comme ici le mot péché seul (vaguement), le sacrifice est dû pour l’erreur volontaire ou involontaire, sauf si le texte formule qu’il s’agit du fait involontaire.
Pnei Moshe non traduit
בשוגג בקרבן במזיד בקרבן. אמתני' מהדר דקתני וחייבין על זדון השבועה וכו' משום דמזיד איתרבי לקרבן כמו שוגג וכדתני חזקיה לקמיה:
אבל אמר סבור הייתי שאין זו שבועה מותר. וזהו אין חייבין על שגגתה דקתני וכדפרישית במתני' דריש פרקין:
חטא סתם. כמו בעדות בפקדון דנפש תחטא כתיב ולא כתיב בשגגה את תופס הזדון לקרבן כשגגה עד שיודיעך הכתוב בפירוש בשגגה:
Shvouoth
Daf 20b
משנה: כָּֽפְרוּ שְׁנֵיהֶם כְּאַחַת שְׁנֵיהֶן חַייָבִין. בְּזֶה אַחַר זֶה הָרִאשׁוֹן חַייָב וְהַשֵּׁנִי פָטוּר. כָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד הַכּוֹפֵר חַייָב. הָיוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים כָּֽפְרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ כָּֽפְרָה הַשְּׁנִייָה 20b שְׁתֵּיהֶן חַייָבוֹת מִפְּנֵי שֶׁהָעֵדוּת יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם בִּשְׁתֵּיהֶן׃
Traduction
Si les deux témoins ont nié en même temps, ils sont tous deux condamnables; mais s’ils ont nié l’un après l’autre, le premier seul est coupable, non le second. Si l’un a nié et l’autre a reconnu la véracité, le négateur seule est coupable. S’il y avait deux séries de témoins, dont la première a nié d’abord, puis la seconde, toute deux sont coupables; car par chacune d’elles le témoignage pouvait être valable.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כפרו שניהן כאחת. בתוך כדי דיבור:
בזה אחר זה. שהיה בין זה לזה יותר מכדי דיבור הראשון חייב אבל השני פטור שכיון שכפר הראשון שוב אין השני שהוא יחידי ראוי להעיד:
כפר אחד והודה אחד הכופר חייב. והמודה פטור ואע''ג דפשיטא הוא הכא במאי עסקינן כגון שכפרו שניהן וחזר והודה אחד מהן תוך כדי דיבור והא קמ''ל דמהו דתימא הא דברישא תוך כדי דיבור מהני הני מילי כפירה וכפירה בתרי גברי אי נמי כפירה והודאה בחד גברא דהא נמי שמעינן לה מרישא דקתני שניהן חייבין ואמאי השני חייב הא כבר כפר הראשון אלא לאו משום דהיה יכול לחזור ולהודות תוך כדי דיבור אבל כפירה והודאה בתרי גברי אימא לא מהני קמ''ל:
שתיהן חייבות. בגמרא התם פריך ראשונה אמאי חייבת הא קיימא כת שנייה ומה שהפסידוהו הראשונים בכפירתן ומשני דמתני' איירי כגון שהיו העדים של כת שנייה קרובין בנשותיהן שלא היו כשרים להעיד בשעה שכפרה כת הראשונה וכי תימא למה לי למיתנייה הרי אין כאן עדות אלא כת הראשונה בלבד איצטריך דמיירי שהיו נשותיהן גוססות דמהו דתימא הואיל ורוב גוססין למיתה הוו להו כאילו מתו ותפטר כת ראשונה דהא עכשיו קיימא כת שניה קמ''ל דהשתא מיהא לא שכיב ואפי' שתיהן הן גוססות אמרינן בהו דאכתי השתא מיהת לא שכיבו ונמצא שלא היה שם בשעת כפירה אלא כת ראשונה בלבד ולפיכך חייבין:
היו שתי כיתי עדים. וכפרה ראשונה ואח''כ כפרה השנייה שתיהן חייבות:
הלכה: כָּֽפְרוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת כול'. הִפְרִישׁוּ קָרְבָּן וְאָֽמְרוּ. הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִכְפוֹר בְּבֵית דִּין. הָדָא הִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. קָרְבָּנ֤וֹ לַיי עַל נִזְר֔וֹ. שֶׁיַּקְדִּים נִזְרוֹ לְקָרְבָּנוֹ וְלֹא שֶׁיִּקְדּוֹם קָרְבָּנוֹ לְנִזְרוֹ. נִשְׁבְּעוּ חוּץ לְבֵית דִּין הִפְרִישׁוּ קָרְבָּנָן וְאָֽמְרוּ. הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִכְפוֹר בְּבֵית דִּין. מָה אַתְּ עֲבִיד לֵיהּ. כְּמִי שֶׁקָּדַם חֶטְאוֹ לְקָרְבָּנוֹ אוֹ מֵאַחַר שֶׁאֵין חַייָבִין אֶלָּא בְבֵית דִּין כְּמִי שֶׁקָּדַם קָרְבָּנָם לַחֲטָאָם.
Traduction
Si après avoir été sollicités pour témoigner et avant de jurer, ils ont désigné leurs sacrifices, en disant: ''nous allons nier ce témoignage en justice'' le sacrifice prévu pour le serment futur est nul. C’est ainsi que R. Hiya a enseigné (92)(Nazir 2, 9) et 3, 2.: de l’expression son sacrifice à l’Eternel, etc. (Nb 6, 21), on déduit que la période du Naziréat devra précéder la désignation du sacrifice final; mais à l’inverse, la désignation du sacrifice en vue du Naziréat ultérieur est non avenue. S’ils ont juré en dehors du tribunal, puis n’ayant pas nié en justice ils désignent le sacrifice, en disant: nous allons nier maintenant au tribunal, suppose-t-on qu’en raison du serment proféré hors du tribunal on admet que ce soit un commencement de péché justifiant la destination du sacrifice, ou non, parce qu’il n’y a de culpabilité qu’en niant devant le tribunal, et par suite la désignation a précédé le péché? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הפרישו קרבנן. אחר שתבען זה להעיד לוי ועדיין לא נשבעו אלא שאמרו הרי אנו הולכין לכפור בעדות זו בב''ד ולישבע ועל שבועה שעתידין לישבע הפרישו הקרבן:
הדא היא דתני ר' חייא. בפ''ב דנזיר הלכה ט' קרבנו לה' על נזרו כתיב שיקדים נזרו קודם שהפריש לקרבנו ולא שיקדים קרבנו לנזרו שאם הפריש קרבן על מה שעתיד ליזור לאו הפרשה היא דהויא קרבנו קודם לחטאו וה''נ לאו כלום הוא:
נשבעו חוץ לב''ד. ועדיין לא כפרו בב''ד וקי''ל דהכפירה צריך שיהא בב''ד אבל אכפירה דחוץ לב''ד לא מיחייבי והפרישו קרבנן ואמרו הרי אנו הולכין לכפור בב''ד:
מה את עביד ליה. מי נימא דהואיל והשבועה שחוץ לב''ד הוי שבועה כמי שקדם חטאם לקרבנם דהשבועה שנשבע והתחלת חטא הויא והויא הפרשה או דלמא מאחר שאין חייבין על הכפירה אלא בב''ד אכתי לא קדם החטא מיקרי וכמי שקדם קרבנם לחטאם הויא ולאו הפרשה היא ולא איפשיט':
כֵּינִי מַתְנִיתָה. כָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד הַכּוֹפֵר חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָה וְהוּא שֶׁיַּחֲזוֹר בּוֹ שֵׁינִי בְתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר הָרִאשׁוֹן. שֶׁאִם יַחֲזוֹר בּוֹ רִאשׁוֹן מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. נַעֲשֶׂה שֵׁינִי רִאשׁוֹן.
Traduction
Le texte de notre Mishna dit: ''Si l’un a nié et l’autre a reconnu la véracité, le négateur seul est coupable''. Ce texte mishnique, dit R. Yossé, n’est pas superflu, car il s’agit du cas où (après la négation des 2 témoins) le second a de suite renoncé à sa première assertion négative; le premier est alors seul coupable, car il serait aussi recevable que le second à se reprendre.
Pnei Moshe non traduit
כיני מתניתא וכו'. משום דקשיא ליה דמשנה שאינה צריכה היא דהשתא ברישא בכפרו זה אחר זה קתני הראשון חייב בהודה אחד פשיטא הוא דהכופר חייב והלכך קאמר כיני מתני' בבא זו במתני' דשפיר איצטריך וכדמפרש ר' יוסי לקמיה:
מתניתא. הכי מיירי והוא שיחזור בו שני בתוך כדי דיבור הראשון וכלומר דהכא במאי עסקינן כגון שכפרו שניהן בתחל' וחזר השני והודה בתוך כדי דבורו הראשון שלו שכפר בתחל':
שאם יחזור בו הראשון מקבלין אותו נעשה שני ראשון. כלומר דטעמא דחייב הראשון משום שגם הוא היה יכול לחזור בו תוך כדי דבורו של השני ואם היה חוזר בו היו מקבלין אותו והא קמ''ל דנעשה שני ראשון וכלומר דדין השני ג''כ הוא להראשון דכמו שהשני יכול לחזור בו תוך כדי דיבורו כך הראשון יכול לחזור בו תוך כדי דיבורו של השני שהכל בתוך כדי דיבור אחד הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source